11. מה ההבדל בין מילוי החובה ועשיית שירות?

מה ההבדל בין מילוי החובה ועשיית שירות?

11. מה ההבדל בין מילוי החובה ועשיית שירות?

דברי אלוהים רלוונטיים:

לעולם לא אושיע אף אחד מאלה שעושים עבורי שירות. אין להם כל חלק במלכותי. זה מפני שהאנשים האלה רק מעסיקים עצמם בעניינים חיצוניים ואינם מוציאים לפועל את רצוני. למרות שאני משתמש בהם עכשיו, למעשה הם האנשים שאני שונא ומתעב ביותר. היום אני אוהב את כל מי שמסוגל למלא אחר רצוני, את כל מי שיכול להפגין התחשבות בעול שאני נושא ואת כל מי שמסוגל לתת את כולו עבורי בלב שלם וכנה – את עיניהם של אלה אאיר ללא הרף ולא אתן להם להתרחק ממני. אני נוהג לומר כך: "אני בהחלט אברך בברכות אדירות את אלה שמשקיעים עבורי בכנות". למה הכוונה במילה "אברך"? אתם יודעים? ביחס לעבודתה העכשווית של רוח הקודש, המילה מציינת את העול שאני מוסר לכם. עולם וליבם הכנה של שכל אלה שמסוגלים לשאת בנטל למען הכנסייה, שמגישים את עצמם למעני בכנות, הם ברכה ממני, אלוהים. מלבד זאת, הגילויים שלי למענם אף הם ברכה ממני. זה מפני שלא בחרתי ולא הועדתי מראש את אלה שאינם נושאים כעת בנטל; קללותיי כבר נחתו עליהם.

מתוך 'האמירה השמונים ושתיים' ב'הדבר מופיע בבשר'

לאמיתו של דבר, האדם שממלא את חובתו מגשים את כל מה שטמון בחובו של האדם, כלומר כל מה שהאדם מסוגל לו. כך מתמלאת חובתו. במהלך שירותו, מגרעותיו של האדם פוחתות בהדרגה באמצעות הניסיון המצטבר והתהליך של השיפוט שהוא חווה. מגרעותיו של האדם לא משבשות את חובתו או משפיעות עליה. ...חובתו של האדם והשאלה אם הוא מבורך או מקולל אינן קשורות זו בזו. חובה היא הדבר שהאדם אמור להגשים – זוהי חובתו המחייבת שלא צריכה להיות תלויה בפיצוי, בתנאים או בסיבות. רק כך הוא ממלא את חובתו. בן אדם מבורך נהנה מכל טוב משהוא הופך מושלם לאחר שיפוט. אדם מקולל בא על עונשו כשטבעו לא משתנה לאחר ייסורים ושיפוט, כלומר הוא לא הפך למושלם. כיציר נברא, על האדם למלא את חובתו, לעשות את מה שעליו לעשות ולעשות את מה שהוא מסוגל לעשות, בלי קשר לשאלה אם הוא יהיה מבורך או מקולל. זה המצב היסודי מאוד של האדם, כמי שמחפש אחר אלוהים. אסור לכם לעשות את חובתכם רק כדי להתברך ואסור לכם לסרב לנקוט מעשה מחשש להיות מקוללים. אומר לכם דבר אחד: אם האדם מסוגל למלא את חובתו, פירוש הדבר הוא שהוא עושה את מה שעליו לעשות. אם האדם לא מסוגל למלא את חובתו, הדבר מעיד על מרדנות האדם. רק באמצעות התהליך הזה של מילוי חובתו האדם משתנה בהדרגה, ובאמצעות תהליך זה הוא גם מפגין את נאמנותו. לכן, ככל שאתם יותר מסוגלים למלא את חובתכם, כן ירבו האמיתות שתקבלו, וכך גם הבעתכם תהפוך לאמיתית יותר. מי שרק יוצא ידי חובה במילוי חובתו ולא מחפש את האמת, יסולק בסוף, מפני שבני אדם כאלה לא ממלאים את חובתם בהנהגת האמת ולא מנהיגים את האמת במילוי חובתם. בני אדם כאלה הם אלה שלא ישתנו ואלה שיהיו מקוללים. לא רק שהבעותיהם לא טהורות, אלא שכל מה שהם מביעים אינו אלא רשעות.

מתוך 'ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו וחובת האדם' ב'הדבר מופיע בבשר'

פטרוס הפך למושלם באמצעות חוויית הטיפול והזיכוך. הוא אמר, "עליי לרצות את רצונו של אלוהים בכל עת. בכל מעשיי, אני רק שואף לרצות את רצונותיו של אלוהים, וגם אם יומטו עליי ייסורים, וגם אם אשפט, אני עדיין אשמח לעשות זאת". פטרוס הקדיש את כל כולו לאלוהים, ועבודתו, דבריו וכל חייו נועדו כולם לאהוב את אלוהים. הוא היה אדם שחיפש קדושה, וככל שהוא חווה יותר דברים, כך גדלה אהבתו לאלוהים בעומק לבו. פאולוס, לעומתו, עשה רק עבודה כלפי חוץ, ועל אף שגם הוא עבד קשה, מאמציו הוקדשו לעשיית עבודתו כראוי כדי לזכות בגמול. אילו הוא ידע שהוא לא יקבל גמול, הוא היה מפסיק לעבוד. לפטרוס היו חשובים אהבת האמת בתוך לבו והדברים המעשיים שניתן להשיג. לא היה אכפת לו אם הוא יקבל גמול – היה אכפת לו אם טבעו יכול להשתנות. לפאולוס היה אכפת מעבודה קשה, מעבודה ומסירות כלפי חוץ, ומהדוקטרינות שבני אדם רגילים לא חוו. לא היה אכפת לו כלל מהשינויים העמוקים בתוכו ומאהבת אמת כלפי אלוהים. החוויות של פטרוס נועדו להשיג אהבת אמת והכרה אמיתית. חוויותיו נועדו לזכות בקשר קרוב יותר עם אלוהים ולהביא לידי ביטוי דברים מעשיים בחייו. עבודתו של פאולוס נבעה ממה שישוע הטיל עליו, והיא נועדה להשיג את הדברים שהוא חפץ בהם, אך הדברים האלה לא היו קשורים לאופן שבו הוא הכיר את עצמו ואת אלוהים. עבודתו נועדה אך ורק להימנע מייסורים וממשפט. מה שפטרוס חיפש היה אהבה טהורה, ומה שפאולוס חיפש היה כתר הצדקה. פטרוס חווה שנים רבות של עבודת רוח הקודש, והוא הכיר את המשיח באופן מעשי, וכן הכיר את עצמו לעומק. משום כך, אהבתו לאלוהים הייתה טהורה. שנים רבות של זיכוך העצימו את האופן שבו הוא הכיר את ישוע ואת החיים, ואהבתו הייתה אהבה שלא תלויה בדבר – הייתה זו אהבה ספונטנית, והוא לא ביקש דבר בתמורה ולא קיווה לגמול. פאולוס עבד במשך שנים רבות, אך הוא לא הכיר את המשיח באופן מעמיק, והאופן שבו הוא הכיר את עצמו היה עלוב. פשוט לא הייתה לו אהבה למשיח, ועבודתו ומסלול צעידתו נועדו לאפשר לו לנוח על זרי הדפנה. הוא חיפש את הכתר המשובח ביותר, ולא את האהבה הטהורה ביותר. הוא לא חיפש באופן פעיל, אלא רק באופן פסיבי. הוא לא מילא את חובתו, אלא נאלץ לעסוק בחיפוש לאחר שעבודתה של רוח הקודש השתלטה עליו. משום כך, עיסוקו לא מוכיח שהוא היה ברוא אל כשיר. פטרוס היה ברוא האל הכשיר שמילא את חובתו...

...עבודתו של פאולוס נוגעת לקיום הכנסיות ולתמיכה בכנסיות. פטרוס חווה שינויים בטבע חייו – הוא חווה את אהבה לאלוהים. עכשיו, כשאתם יודעים את ההבדל במהותם, אתם יכולים להבין מי מהם האמין באלוהים באמת ומי מהם לא האמין באלוהים באמת. אחד מהם אהב את אלוהים באמת, והשני לא אהב את אלוהים באמת; האחד עבר שינויים בטבעו והשני לא; האחד זכה בהערצתם של בני האדם ולצלם אדיר, והשני שירת בצניעות ובני האדם לא מיהרו להבחין בו; האחד חיפש קדושה והשני לא, ועל אף שהוא לא היה טמא, לא הייתה לו אהבה טהורה; האחד ניחן באנושיות אמיתית והשני לא; האחד ניחן בהיגיון של ברוא אל והשני לא. אלה ההבדלים במהותם של פאולוס ופטרוס. הדרך שפטרוס צעד בה היא דרך ההצלחה, וזו גם הדרך להשגת החזרה לאנושיות רגילה ולחובתו של ברוא אל. פטרוס מייצג את כל המצליחים. הדרך שפאולוס צעד בה היא דרך הכישלון, והוא מייצג את כל בני האדם שנשמעים לאלוהים ומשקיעים מאמצים רק באופן שטחי, ולא אוהבים את אלוהים באמת ובתמים. פאולוס מייצג את בני האדם שלא מחזיקים באמת.

מתוך 'ההצלחה או הכישלון תלויים בדרך שבה האדם צועד' ב'הדבר מופיע בבשר'

השיתוף של האדם:

אם אתה ממלא את חובתך במטרה להשיג ברכה וישועה, כוונותיך אינן נכונות. אם כוונותיך אינן נכונות, אינך יכול למלא את חובתך כראוי. אתה עובד רק כדי לצאת ידי חובה, ובמהלך מילוי חובתך אינך קולט את כוונתו של אלוהים או נוהג לפי האמת. לכן פעולותיך למילוי חובתך אינן נושאת פרי. מטרת מילוי חובתך אינה להפגין מאמץ, אלא בעיקר לפתור בעיות על פי האמת. ניתן לומר שאם אינך נוהג לפי האמת בעת מילוי חובתך, אינך עושה את חובתך כלל. כל מילוי חובה הוא ביטוי לנהיגה לפי האמת. הברואים נוהגים לפי האמת רק כאשר הם נושאים באחריות המוטלת עליהם וממלאים את חובתם. אם כן, מה היא האמת? היא המציאות והחיים שצריכים להיות לברואים; היא העיקרון העילאי ביותר בחיים. מה שאנו יכולים לקרוא לו "אמת" הוא החיים שהברואים צריכים להשיג, החובה שהם צריכים למלא, האחריות שהם צריכים לשאת, והצלם שהם צריכים לבטא בחייהם. משמעות הדבר היא שרק כאשר אתה נוהג לפי האמת, מעשיך ייחשבו כמילוי חובתך. בעת מילוי חובתך, עליך לעשות דברים בהתאם לאמת וללבו של אלוהים. לא משנה איזה סוג של חובה אתה ממלא, עליך לנהוג לפי האמת. אם אינך נוהג לפי האמת, אתה משתולל לשווא ועושה שירות. אם אינך נוהג לפי האמת, חלק ממעשיך אף לא ייחשבו כמעשי שירות כלל; הם עלולים להיחשב בתור מעשי זדון, שיבוש והתססה.

מתוך 'דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים'

  לדעת יותר: האל הכול יכול - ביאת המשיח, הברק ממזרח - בשורת אחרית הימים של האל הכול יכול