דבר אלוהים | פירושים לאמירה הראשונה

 דבר אלוהים | פירושים לאמירה הראשונה

כפי שאלוהים אמר, "איש לא יכול לתפוס את שורש דבריי או להבין את תכליתם." אלמלא ההכוונה של רוח האל, ואלמלא התגלות דבריו, כולם היו מושמדים בייסורים שהוא ממיט. מדוע אלוהים בוחן את האדם במשך זמן כה רב? ובמשך תקופה ממושכת כחמישה חודשים? זה המוקד של השיתוף שלנו, וכן נקודה מרכזית בחוכמתו של אלוהים. אנחנו יכולים להניח כך: אלמלא הניסיון הזה, ובלי התקפתו, הריגתו וחיסולו של אלוהים את האנושות המושחתת הזו, אילו בניית הכנסייה הייתה נמשכת עד היום, מה זה היה משיג? אם כן, בשורה הראשונה בנאומו, אלוהים מגיע ישר לעניין ומסביר את ההשפעה הרצויה של העבודה הזו בת כמה החודשים, ודבריו מדויקים עד כאב! זה מוכיח את חוכמת מעשיו של אלוהים לאורך פרק הזמן הזה: גרימה לבני האדם ללמוד להיות צייתנים ולהקדיש את עצמכם בכנות באמצעות הניסיון, וכן גרימה לבני האדם להבין את אלוהים טוב יותר באמצעות זיכוך כואב. ככל שבני האדם מרגישים ייאוש רב יותר, כך הם מסוגלים להבין את עצמם טוב יותר. ולמען האמת, ככל שהזיכוך שהם חווים כאוב יותר, כך הם יכולים להבין טוב יותר את השחיתות שלהם, וכך הם אפילו לומדים שהם לא ראויים להיות עושי שירות של אלוהים ושהוא מרומם את איכות השירות שלהם. ולכן, לאחר שהתוצאה הזו מושגת, וברגע שהאדם מתרוקן לגמרי, אלוהים אומר את דברי הרחמים, לא בסתר אלא בגלוי לכל. ניכר שלאחר מספר חודשים, גישתו החדשה[א] של אלוהים לעבודה מתחילה היום. זה ברור לעיני כולם. בעבר, אלוהים אמר לעתים קרובות "לא קל לזכות בזכות להיקרא אנשיי," ולכן מכיוון שהוא הגשים את הדברים האלה בבני האדם המכונים עושי שירות, כולם יוכלו לראות שאפשר לבטוח באלוהים ללא כל טעות. כל מה שאלוהים אומר יתגשם במידות שונות, ודבריו לא ריקים מתוכן כלל ועיקר.

כשכל בני האדם טרודים ואומללים, המילים האלה מאלוהים מהדהדות בכל מי שנקלע לייאוש, ומחיות אותו. על מנת להימנע מכל ספק נוסף, אלוהים הוסיף ש"על אף שאני קורא להם אנשיי, התואר הזה לא נופל מהתואר 'בניי'". כאן אפשר לראות שרק אלוהים יכול להגן על סמכותו שלו, וכשבני האדם קראו זאת, הם האמינו ביתר שאת שזו לא דרך של עבודה, אלא עובדה. יתר על כן, כדי שראייתם של בני האדם לא תהיה מטושטשת, בגישתו החדשה של אלוהים, זהותם של כל בני האדם מתבהרת. מכך, אפשר להבין את חוכמתו של אלוהים. כך בני האדם יכולים להבין טוב יותר שאלוהים מבין ללבם של בני האדם. ממש כמו בובות על חוט, כל מה שבני האדם עושים וכל מה שהם חושבים ניתן לתמרון של אלוהים. זו עובדה גמורה.

בחזרה להתחלה: מה שאלוהים אמר בראשית היה שהשלב הראשון בעבודתו, "טיהור הכנסייה", הושלם. "המצב הוא לא מה שהוא היה פעם, ועבודתי נכנסה לנקודת פתיחה חדשה." מההצהרה הזו, אפשר להבין שעבודתו של אלוהים נכנסה לנקודת פתיחה חדשה, ובמהירה לאחר מכן, הוא הצביע לנו על התוכניות לשלב הבא בעבודתו – לאחר השלמת בניית הכנסייה, חיי עידן המלכות יחלו. "חלפה תקופת הקמת הכנסייה, ונכנסנו לתקופה שבה הכנסייה כבר הוקמה בהצלחה." בנוסף, הוא הביע שמכיוון שבני האדם עדיין נמצאים על פני האדמה, אספותיהם ימשיכו להיות קרויות "הכנסייה", וכך תימנע ההבנה הלא מציאותית של דמיונותיהם של בני האדם. לאחר מכן, אשתף בנושא החזיונות.

כעת אנחנו בתקופה של בניית המלכות ושל סוף בניית הכנסייה. אולם מדוע כל האספות עדיין ייקראו "הכנסייה"? בעבר, המילה "הכנסייה" התייחסה לשלב הקודם למלכות. ללא הכנסייה, לא הייתה יכולה להיות מלכות. עידן המלכות מתחיל בכך שאלוהים מבצע את כהונתו כבשר ודם, ואלוהים בהתגלמותו כבשר ודם הוא שמנחיל את עידן המלכות. מה שהוא מנחיל הוא עידן המלכות, ולא הירידה הרשמית של המלכות. לא קשה לדמיין זאת. בני האדם המדוברים הם אנשי עידן המלכות, ולא אנשי המלכות עצמה. לפיכך, יש היגיון בכך שאספות על פני האדמה ימשיכו להיקרא "הכנסייה". בעבר, אלוהים פעל באמצעות האנושיות הרגילה שלו ולא נראה כאלוהים עצמו, ולכן עידן המלכות לא החל עדיין בקרב בני האדם. כלומר, כפי שאמרתי, רוחי עדיין לא החלה לעבוד באופן רשמי בהתגלמותי כבשר ודם. כעת, לאחר שאלוהים עצמו התגלה בפני בני האדם, המלכות מוגשמת בקרב בני האדם. הדבר מסמל את העובדה שאני אתחיל לעבוד באמצעות האלוהיות, ולכן בני האדם שיכולים להעריך את דבריי ואת מעשיי באלוהיות ידועים כאנשיי בעידן המלכות, ולכן כך עולה המונח "אנשיי". בשלב הזה, אני בעיקר עובד ומדבר באמצעות אלוהיותי. האדם לא יכול להתערב או להפריע בתוכניתי. ברגע שדבר האל מגיע לנקודה מסוימת, שמו מתגלה, והוא מתחיל לנסות את האנושות. זו הדוגמה האדירה ביותר לחוכמתו של אלוהים. הדבר מניח יסודות יציבים ומכה שורש למען התחלת השלב הבא, וכן למען סוף השלב הקודם. לאדם לא הייתה דרך לדעת זאת. זו נקודת המפגש בין החלק הראשון והחלק השני של תקופת המשפט. ללא כמה חודשי זיכוך האדם, לא הייתי מסוגל לעבוד באמצעות אלוהיותי. חודשי הזיכוך האלה מפלסים את הדרך לשלב הבא בעבודתי. סופם של כמה חודשי העבודה האלה הוא סימן להעמקה בשלב הבא של עבודתי. אם האדם מבין באמת את דברי האל, הוא יכול לתפוס שאלוהים משתמש בחודשים האלה כדי להתחיל את השלב הבא בעבודתו, כדי שהוא יהיה פורה יותר. חסימת אנושיותי יצרה מחסום לשלב הבא בעבודתי, ולכן לאורך חודשי הזיכוך הכאוב האלה, שני הצדדים לומדים ומרוויחים מכך. רק עתה, האדם מתחיל לנצור בלבו את דרך הביטוי שלי. ולכן, באבחת קולמוס, כשאלוהים אומר שהוא כבר לא קורא לבני האדם "עושי שירות", אלא "אנשיו", כולם התמלאו באושר. זו הייתה נקודת התורפה של האדם. אלוהים הביס אותה.

על מנת להמשיך לשכנע את כל האנושות ולהצביע על הפגמים במסירותם של בני אדם מסוימים, אלוהים המשיך והצביע על תכונות מכוערות אחרות של האנושות, וכך הוא הגשים את דברים שהוא אמר, כגון הבאים: "כמה בני אדם אוהבים אותי באמת? מי לא פועל מתוך התחשבות בעתידו שלו? מי מעולם לא התלונן במהלך ניסיונותיו?" מהדברים האלה, בני האדם יכולים לראות את המרדנות, הבוגדנות והיעדר האדיקות שלהם כבני האל, וכך, הם יכולים לראות את רחמיו ואהבתו של אלוהים אל כל מי שמחפש אותו בכל צעד ושעל. אפשר לראות זאת מהמילים הבאות: "כשחלק מבני האדם עומדים על סף הנסיגה, וכשכל מי שמקווה שאשנה את דרך הדיבור שלי מאבד תקווה, אני מבטא את דברי הישועה ומשיב את כל מי שאוהב אותי באמת אל מלכותי, לפני כס המלכות שלי." כאן, הביטוי "מי שאוהב אותי באמת" והשאלה הרטורית "כמה בני אדם אוהבים אותי באמת?" לא מתנגשות. הדבר מעיד שיש לבני אדם כנים פגמים מסוימים. הרי אלוהים לא חסר כל ידע. מכיוון שאלוהים יכול לראות את מה שבעומק לבם של בני האדם, המילה "אמת" משמשת בעוקצנות בהתייחסות לאנושות המושחתת, כדי שכל בני האדם יוכלו לראות טוב יותר את חבותם לאלוהים, לקבל יותר אשמה וכן להבין את העובדה שהטינה שבלבם נובעת אך ורק מהשטן. בני האדם מופתעים שהם רואים את המילה "מסירות". הם חושבים: "כמה פעמים התמרמרתי על השמיים והארץ? וכמה פעמים רציתי לעזוב, אך מפני שפחדתי מצוויו המנהליים של אלוהים, פשוט הסתדרתי ונהיתי עם ההמון, בציפייה לכך שאלוהים יסדיר את הכל? אם היה מתברר שבאמת אין תקווה, הייתי נסוג לאט-לאט. עכשיו אלוהים קורא לנו 'אנשיו המסורים', אז האם פירוש הדבר שאלוהים באמת רואה את מה שבעומק לבם של בני האדם?" רק ממש בסוף, אלוהים הצביע על מצביהם הפנימיים של בני אדם מסוגים שונים, על מנת להימנע מאי-הבנה כזו. הדבר גרם לאנושות, שבהתחלה הייתה חשדנית בלבה אך שמחה בדבריה, להיכנס למצב של אמונה בלב, בדברים ובעיניים. כך, הרושם של האדם מדברי האל הלך והעמיק, ובהתאם לכך, האדם החל לפחד יותר ולירוא יותר ויותר, והצליח הבין את אלוהים טוב יותר. לבסוף, כדי להקל את פחדו של האדם מהעתיד, אלוהים אמר: "אולם מפני שהעבר הוא העבר, וכעת אנחנו בהווה, אין צורך לכמוה עוד לעבר או לדאוג מהעתיד." לדרך הדיבור הבהולה, ההרמונית אך הלקונית הזו יש השפעה אפילו גדולה יותר, בכך שהיא מאפשרת לכל מי שקורא את דבריו לראות שוב את האור בייאושו, אז לראות את חוכמתו ומעשיו של אלוהים, אז לזכות בתואר "אנשי אלוהים", לאחר ההיפטרות מהספקות שבלבו, ואז ללמוד להכיר את עצמו ממצביו הפנימיים השונים. המצבים האלה מופיעים בזה אחר זה – גם צער ויגון וגם אושר ושמחה. אלוהים לכד קווי מתאר מציאותיים של בני האדם בדברים האלה. הם מלאי חיים עד רמה של שלמות – דבר שהאדם לא יכול להשיג. הם חושפים באמת את הסודות הכמוסים שבלבו של האדם. האם זה משהו שהאדם יכול לעשות?

הפסקה הבאה אפילו חשובה מכך. בפסקה הזו, אלוהים חושף ישירות לאדם את הצו המנהלי שלו. וזה החלק החשוב ביותר: "בקרב בני האדם, סופם של בני האדם שמתנגדים למציאות ולא עושים דברים לפי הכוונתי לא יהיה טוב, והם רק יכניסו את עצמם לצרות. מכל הדברים שמתרחשים בתבל, אין שום דבר שאני עושה שאינו סופי." האין זה הצו המנהלי של אלוהים? הדברים האלה מוכיחים שיש אינספור דוגמאות לבני אדם שהפרו את הצו המנהלי הזה. יתר על כן, הם מזהירים את כולם שלא לחשוב על הגורל שלהם עצמם. אם האדם רוצה להימלט מתזמור האל, ההשלכות יהיו קשות מעבר לכל דמיון. לפיכך, זה גורם לכל בני האדם שחווים נאורות והערה מהדברים האלה להיות מסוגלים להבין טוב יותר את הצו המנהלי של אלוהים, וכן להבין שאסור לפגוע במלכותיותו של אלוהים. כך בני האדם נהיים מנוסים יותר ומיושבים וירוקי עד, כמו עץ אורן בכפור, העומד באיומי הקור העז וממשיך להוסיף לחיוניות הירוקה והמשגשגת של הטבע. ההצהרה הזו גורמת לרוב בני האדם לחוש בלבול מסחרר, כאילו הם תעו אל תוך מבוך כלשהו. הסיבה לכך היא שהתוכן של דברי האל משתנה באופן מהיר יחסית, ולכן תשעה מתוך כל עשרה בני אדם נכנסים למבוך כשהם מנסים להבין את הטבע המושחת שלהם עצמם. על מנת לעבוד באופן חלק יותר, להיפטר מספקותיו של האדם ולגרום לכל בני האדם להאמין יותר באמינותו, אלוהים מדגיש בסוף הפסקה הזו: "כל אחד ואחד ממי שאוהב אותי באמת ישוב ויופיע בפני כס מלכותי." לפיכך, כל מי שעבר חודשים של עבודתו של אלוהים חש הקלה בצערו בן-רגע. לבו, שחש כאילו הוא מרחף בין שמיים וארץ, חוזר הביתה כמו אבן הנופלת אל קרקע מוצקה. הוא כבר לא מודאג לגבי גורלו, והוא מאמין שאלוהים כעבר לא יאמר דברים ריקים מתוכן. מכיוון שבני האדם צדקנים, אין אדם אחד שלא מאמין שהוא הציג את המסירות העליונה לאלוהים. זו הסיבה לכך שאלוהים מדגיש במכוון את המילה "באמת" – הדבר נועד להשיג תוצאות אדירות יותר. הדבר נועד לסלול את הדרך ולהניח את היסוד לשלב הבא של עבודתו.

מתוך 'פירושים לאמירה הראשונה'

הערות שוליים:

א. הטקסט המקורי משמיט את המילה "החדשה."

לעיון נוסף

האל הכול יכול - ביאת המשיח

כנסיית האל הכול יכול - ארון הקודש באחרית הימים

הברק ממזרח - בשורת אחרית הימים של האל הכול יכול