בני האדם מאמינים באלוהים, אוהבים את אלוהים ומְרַצים את אלוהים באמצעות נגיעה ברוח האל בלבם, ועל ידי כך, הם מצליחים לְרַצות אותו. לפיכך, כשהם באים במגע עם דברי האל בלבם, רוח האל מרגשת אותם. אם אתם רוצים להשיג חיים רוחניים הולמים ולייסד קשר הולם עם אלוהים, עליכם ראשית להעניק לו את לבכם ולהשקיט את לבכם בפניו. רק לאחר שתקדישו את כל לבכם לאלוהים, תוכלו לפתח בהדרגה חיים רוחניים הולמים. אם בני האדם לא מעניקים לאלוהים את לבם באמונתם בו, אם לבם לא נתון לו, ואם הם לא מתייחסים אל העול שלו כאל העול שלהם, הרי שכל מה שהם עושים הוא לרמות את אלוהים, ומדובר אך ורק בהתנהגותם של בני אדם דתיים – לא ניתן לזכות כך לשבחים מאלוהים. אלוהים לא יכול לקבל דבר מבני אדם כאלה. בני אדם כאלה יכולים רק לשמש ניגוד לעבודתו של אלוהים, כמו קישוט בבית האל – הם תופסים מקום, והם חסרי כל ערך. אלוהים לא משתמש בבני אדם כאלה. בבני אדם כאלה, לא זו בלבד שאין הזדמנות לעבודתה של רוח הקודש, אלא שמעבר לכך, אין כל ערך של הבאה לידי שלמות. בני אדם כאלה הם "המתים המהלכים" האמיתיים. אין להם שום רכיב שיכול לשמש את רוח הקודש – השטן ניכס לעצמו את כל החלקים של בני האדם האלה, הוא השחית אותם עד היסוד, והם מושא הסילוק של אלוהים. נכון להיום, לא זו בלבד שרוח הקודש משתמשת בבני אדם בכך שהיא מגייסת את המעלות שלהם, אלא שהיא גם הופכת את החסרונות שלהם למושלמים ומשנה אותם. אם תוכלו להקדיש את לבכם לאלוהים ואם תוכלו להשקיט אותו בפניו, הרי שיהיו לכם ההזדמנות וההסמכות לשמש את רוח הקודש ולקבל את הנאורות וההארה של רוח הקודש, ויתרה מזאת, תהיה לכם ההזדמנות שרוח הקודש תפצה על החסרונות שלכם. כשתוכלו לתת את לבכם לאלוהים, תוכלו להיווכח באופן מעמיק יותר בהיבט החיובי ולהיות במישור נעלה יותר של תובנה. בהיבט השלילי, תהיה לכם הבנה טובה יותר של הפגמים והחסרונות שלכם עצמכם, תהיו להוטים יותר לשאוף לְרַצות את רצונו של אלוהים, ולא תהיו פסיביים, אלא תיווכחו באופן פעיל. פירוש הדבר יהיה שאתם בני אדם נכונים. אם אנחנו מניחים שלבכם רגוע בפני אלוהים, הגורם העיקרי שמשפיע על השאלות אם תקבלו שבחים מרוח הקודש ואם תְּרַצו את אלוהים הוא השאלה אם אתם יכולים להיווכח באופן פעיל. כשרוח הקודש הופכת אדם לנאור ומשתמשת בו, היא לעולם לא הופכת אותו לשלילי, אלא תמיד גורמת לו להתקדם באופן חיובי. אפילו שיש לו חולשות, הוא מסוגל שלא לחיות לפיהן, הוא מסוגל להימנע מעיכוב צמיחתו בחיים, והוא מסוגל להמשיך לשאוף לְרַצות את רצונו של אלוהים. זה רף שדי בו כדי להוכיח שהשגתם את נוכחותה של רוח הקודש. אם אדם תמיד שלילי, ואם אפילו אחרי שהוא הופך לנאור וזוכה בהכרה עצמית, הוא עדיין שלילי ופסיבי ולא מסוגל לעמוד זקוף ולפעול בהרמוניה עם אלוהים, הרי שהאדם הזה פשוט קיבל את חסדו של אלוהים, אך רוח הקודש לא שורה עליו. כשאדם הוא שלילי, פירוש הדבר הוא שלבו לא פנה אל אלוהים, ושרוח האל לא ריגשה את רוחו. על כולם להכיר בכך.
