הברק ממזרח-התוצאה הסופית שאלוהים מכוון להשיג בעבודתו

הברק ממזרח-התוצאה הסופית שאלוהים מכוון להשיג בעבודתו

I

בכה הרבה מעבודת האל,

כל אדם עם ניסיון אמת חש כלפיו יראת כבוד,

הנשגבת מהערצה.

שיפוטו וייסוריו

מגלים את טבעו לאנשים,

ולבם ירא מפניו.

עלינו לציית ולירוא פני האל,

כי טבעו והווייתו שונים מאלו של הנבראים,

נשגבים הם מהנבראים.‎

רק לאל שמורים, יראה וכניעה.

הברק ממזרח- איש אינו מודע לבואו של האלוהים

הברק ממזרח- איש אינו מודע לבואו של האלוהים

I

איש אינו מודע לבואו של האל, איש לא מברך על בואו.

בנוסף, איש לא יודע את כל שיעשה.

איש לא יודע את כל שיעשה.

חיי אדם לא משתנים, אותו הלב, אותה שגרה.

הוא בקרבנו כמו אדם רגיל,

הוא איננו מתבלט מאמין מהשורה, כמו מאמין רגיל לגמרי.

עיסוקים לו משלו, ומטרות משל עצמו,

ויש בו אלוהות שאין לאדם.

איש לא הבחין בקיום אלוהותו,

או בהבדל בין מהותו למהות האדם.

הברק ממזרח | מהו אדם אמיתי

הברק ממזרח | מהו אדם אמיתי

תפקידי הוא לנהל את האדם. מעבר לכך, נגזר עליו שאכבוש אותו כשבראתי את העולם. בני האדם לא יודעים שאכבוש אותם לחלוטין באחרית הימים, והם גם לא מודעים לכך שהעדות לכך שאביס את השטן היא כיבוש בני האנוש המרדניים. אך כבר אמרתי לאויבי כשהוא נאבק בי שאכבוש את מי שנלקחו על ידי השטן וכבר מזמן הפכו לילדיו ולמשרתיו הנאמנים השומרים על ביתו. המשמעות המקורית של המילה "כיבוש" היא הבסה, השפלה. על פי הגדרתו של עם ישראל, פירושה הוא תבוסה מוחלטת, השמדה, והבראת מישהו למצב שהוא לא יכול להתנגד לי עוד. אך כפי שאתם מגדירים זאת כיום, פירושה הוא כיבוש. עליכם לדעת שאני מתכוון להשמיד ולהרוס לחלוטין את המזיק שקרבם של בני האנוש, כך שהוא לא יוכל עוד למרוד בי, ועל אחת כמה וכמה לא יוכל לקטוע את עבודתי או להפריע לה. לכן, בעיני בני האדם פירוש המילה הוא כיבוש. תהיה הקונוטציה של המונח אשר תהיה, עבודתי היא להביס את האנושות. זאת מפני שהאנושות אכן קשורה בניהול שלי, אך ליתר דיוק, האנושות אינה אלא אויבת שלי. האנושות הוא השטן המתנגד לי וממרה את פי. האנושות אינה אלא התולדה של השטן שאותו קיללתי. האנושות אינה אלא צאצא הארכי-מלאך שבגד בי. האנושות אינה אלא המורשת של השטן, שאותו דחיתי לפני זמן רב, ואשר מאז הוא האויב העוין שלי. הרקיע מעל האנושות קודרים ואפלים ואין בו ולו ניצוץ של בהירות. העולם האנושי שרוי בעלטה מוחלטת, ובעלטה כזו, בן אדם לא יכול לראות את ידו כשהוא פורש אותה מולו, ולא יכול לראות את השמש כשהוא מרים את ראשו. הדרך שלרגליו היא דרך בוצית ומלאת מהמורות, מתעקלת ונפתלת. הארץ כולה זרועה גוויות. הפינות באפלה מלאות בשרידי המתים. הפינות הקרות והחשוכות דחוסות בהמוני שדים המתגוררים שם. גם לאורך כל תולדות האנושות, המוני שדים מופיעים לפרקים. צאצאיהם של שפע בהמות מכוסים בזוהמה נלחמים פנים אל פנים במאבק אכזרי שקולו מעורר אימה בלב. בזמנים כאלה, בעולם כזה, וב"גן עדן ארצי" כזה, היכן מחפשים את רגעי האושר שבחיים? לאין הולכים למצוא את יעד החיים? האנושות שמזמן נרמסה תחת רגלי השטן, פועלת בצלם השטן – והיא אף מהווה התגלמות שלו. בני האנוש הם העדות לכך שהם "עדי השטן, ללא ספק." בני אנוש כאלה, חלאות אדם שכאלה או צאצאים כאלה של משפחת האדם המושחתת – איך הם יוכלו להיות לשאת עדות על אלוהים? מהיכן מגיע כבודי? היכן עדי? האויב הניצב נגדי ומשחית את האנושות כבר הכתים את האנושות, את הבריאה שלי, הגדושה בכבודי ובהבאתי לידי ביטוי. הוא גנב ממני את כבודי, ומה שהוא הטמיע באדם אינו אלא רעל עם קורטוב של כיעורו של השטן, וקורטוב ממיץ פרי עץ הדעת. בראשית בראתי את האנושות, כלומר, בראתי את אבי האנושות, אדם. הוא היה מוחשי ובעל צורה, וגדוש חיוניות, ובנוסף, כבודי היה לו לחברה. היה זה היום המכובד שבו בראתי את האדם. לאחר מכן, נוצרה חווה מגופו של אדם, והיא הייתה אם האנושות. כך היו ברואיי מלאים בנשמת החיים שלי וגדושים בכבודי. בראתי את אדם במו ידיי והוא היה ייצוג של צלמי. אם כן, הפירוש המקורי של "אדם" היה להיות הבריאה שלי, שהוטמעו בה החיוניות והכבוד שלי, שהיא מוחשית ובעלת צורה טובה, עם רוח ונשמת חיים. הוא היה הבריאה היחידה שזכתה לרוח ושיכולה הייתה לייצג אותי, להיות בצלמי ולזכות בנשמת החיים שלי. בראשית, חווה הייתה הברייה השנייה בעלת נשמת החיים שהחלטתי לברוא, כך שהפירוש המקורי של "חווה" היה להיות בריאה שייעודה הוא להמשיך את כבודי, שהיא מלאה בחיוניות ויתרה מזאת, שכבודי מוטמע בה. חווה יצאה מאדם, כך שגם היא הייתה בצלמי, מפני שהיא הייתה הברייה השנייה שנבראה בצלמי. הפירוש המקורי של "חווה" היה להיות יצור חי, שקיבל רוח, שקיים בבשר ודם, שהיה העדות השנייה שלי וכן צלמי השני באנושות. הם היו אבי האנושות ואם האנושות, האוצר הטהור והיקר שלה, ובמקור הם היו יצורים חיים בעלי רוח. עם זאת, השטן רמס ובזז את צאצאי אבות האנושות וסגר את העולם האנושי בעלטה גמורה, כך שהצאצאים האלה לא מאמינים עוד בקיומי. הדבר המתועב עוד יותר הוא העובדה שבו-בזמן שהשטן משחית ורומס בני אדם, הוא לוקח באכזריות את כבודי, את עדותי, את החיוניות שהענקתי לבני האדם, את נשמת החיים והחיים שנפחתי לתוכם, את כל כבודי בעולם האנושי ואת כל המאמץ והטרחה שהשקעתי באנושות. האנושות לא נמצאת עוד באור. היא איבדה את כל אשר הענקתי לה, והיא משליכה מעליה את הכבוד שהענקתי. כיצד יוכלו בני האדם להודות בכך שאני אדון הבריאה? כיצד יוכלו להאמין בקיומי בשמיים? כיצד יוכלו לגלות את ביטוי כבודי בארץ? כיצד יוכלו הנכדים האלה להחשיב את האל שאבותיהם יראו מפניו כאדון הבריאה שלהם? הנכדים מעוררי הרחמים האלה "העניקו" לשטן בנדיבותם את הכבוד, את הצלם וכן את העדות שהענקתי לאדם וחווה, ואת החיים שהוענקו לאנושות שבהם היא תלויה. הם כלל לא שמים לב לנוכחותו של השטן, כשהם נותנים לו את כל כבודי. האין זה המקור להגדרה של "חלאת אדם"? כיצד יכולה אנושות כזו, שדים רשעים שכאלה, גוויות מהלכות שכאלה, דמויות כאלה של השטן, אויבים כאלה שלי להחזיק בכבודי? אשיב לעצמי את כבודי, את עדותי בקרב בני האדם, ואת כל מה שהיה שייך לי בעבר ושנתתי לאנושות לפני זמן רב – אכבוש את האנושות לחלוטין. עם זאת, עליכם לדעת שבני האדם שבראתי היו קדושים, בצלמי ועם כבודי. במקור, הם לא היו שייכים לשטן, ולא היו נתונים לרמיסתו, אלא ביטוי טהור שלי הנקי מכל שמץ של רעל השטן. לפיכך, אני מודיע לכולם שאני רוצה רק את מה שבראתי במו ידיי, את הטהורים שלי האהובים עליי, שמעולם לא היו שייכים לאף ישות אחרת. יתרה מזאת, אתענג מהם ואראה בהם את כבודי. אולם רצוני הוא לא באנושות שהשטן השחית ואשר שייכת לשטן היום, שכבר אינה בריאתי המקורית. כיוון שאני רוצה להשיב לעצמי את כבודי בעולם האנושי, אכבוש לחלוטין את הניצולים הנותרים של האנושות, כהוכחה לכבודי בניצחוני על השטן. אני רואה בעדותי רק מימוש של עצמי ומקור הנאה. זוהי כוונתי.

הברק ממזרח-לנצח אוהַב את אלוהים

הברק ממזרח-לנצח אוהַב את אלוהים

הו, אלוהים! דבריך הובילוני בחזרה אליך.

אקבל הכשרה בממלכתך יומם ולילה.

כל כך הרבה ניסיונות וייסורים, כל כך הרבה מצוקות.

פעמים רבות הזלתי דמעות וחשתי כמוכה יגון,

ופעמים רבות נפלתי ברשתו של השטן.

אך אתה מעולם לא עזבתני.

הנחית אותי דרך קשיים רבים. שמרת עליי לנוכח סכנות רבות.

עכשיו אני יודע שאהבתני.

ברק ממזרח-אלוהים עצמו, הייחודי ד'

ברק ממזרח-אלוהים עצמו, הייחודי ד'

קדושתו של אלוהים (א')

כבר שיתפנו היום על סמכותו של אלוהים, וכרגע לא נדבר על הצדק של אלוהים. היום נדבר על נושא חדש לגמרי – קדושתו של אלוהים. קדושתו של אלוהים היא היבט נוסף של מהותו הייחודית של אלוהים, ולכן הכרחי מאוד שנערוך כעת שיתוף בנושא זה. היבט זה במהותו של אלוהים שאשתף בו, יחד עם שני ההיבטים ששיתפנו בהם בעבר, טבעו הצודק של אלוהים וסמכותו של אלוהים – האם כולם ייחודיים? (כן.) קדושתו של אלוהים ייחודית גם היא, ולכן הבסיס לייחודיות זו, השורש שלה, הוא נושא השיתוף שלנו היום. מבינים? חיזרו אחריי: מהותו הייחודית של אלוהים היא קדושתו של אלוהים. (מהותו הייחודית של אלוהים היא קדושתו של אלוהים.) כיצד אתם מרגישים בלבכם אחרי שחזרתם על הביטוי הזה? ייתכן שלחלק מכם יש ספקות, ואתם שואלים: "למה לשתף בקדושתו של אלוהים?" אל דאגה, אסביר זאת צעד אחר צעד. ברגע שתשמעו את דבריי, תבינו מדוע חשוב לי לשתף בנושא הזה.

"מיהו אדוני" – המשיח הוא מקור החיים וכן אלוהי כתבי הקודש

 "מיהו אדוני" – המשיח הוא מקור החיים וכן אלוהי כתבי הקודש

כתבי הקודש מלאים בדברי אלוהים, וכן בהתנסויות ובעדויות של בני אדם המסוגלים להעניק לנו חיים ולהועיל לנו רבות. ישוע האדון אמר,"אני התחייה והחיים. מי שמאמין בי, יחיה גם אם הוא ימות, וכל מי שחי ומאמין בי לא ימות לעולם" (יוחנן י"א 25-26). אך מדוע לאחר אלפיים שנה איש מבין המאמינים באלוהים, אשר קראו את כתבי הקודש, מעולם לא זכה בחיי נצח? הייתכן כי הדרך לחיי נצח אינה כלולה בכתבי הקודש? הייתכן כי כאשר ישוע האדון עשה את עבודת הגאולה שלו, הוא לא העניק לאנושות את הדרך לחיי נצח? מה עלינו לעשות כדי להגיע אל הדרך לחיי נצח?

הברק ממזרח, כנסיית האל הכול יכול נוסדה בעקבות הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול, הביאה השנייה של ישוע אדוננו, המשיח של אחרית הימים. החברים בכנסייה הם אלה המקבלים את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, והנכבשים וניצלים באמצעות דבריו. האל הכול יכול ייסד את הכנסייה לבדו והוא שמנהיג אותה כרועה. היא במפורש לא נוסדה על ידי אדם. המשיח הוא האמת, הדרך והחיים. צאנו של אלוהים שומעות בקולו של אלוהים. כל עוד תקראו את דברי האל הכול יכול, תבינו שאלוהים אכן הופיע.

ברק ממזרח-האל מתייחס לאדם כאל היקר לו מכל

ברק ממזרח-האל מתייחס לאדם כאל היקר לו מכל

I

האל ברא האדם,

בין אם האדם מושחת הוא

או הולך אחריו,

האל נוצר האדם, כיקיר ליבו,

ואפשר לומר, כקרוב יקר.

אין האדם משחק עבורו.

II

הוא הבורא והאדם בריאתו.

נדמה שהדרגה שונה,

אך מעשיו של האל עולים מעל ומעבר ליחסים ביניהם.

האל אוהב אדם, דואג לו ומפגין דאגת אמת.

ללא מנוחה, הוא נותן לאדם,

לא מרגיש שעבודתו עודפת,

ולא צריך תודות על כך.